ילדינו הם מורינו המבורכים 

הורים ומורים יקרים,?

כל מה שאנחנו חווים עם ילדים,

בין אם זה עם הילדים בכיתה,

ובין אם זה עם ילדינו בבית.

כל הדילמות החינוכיות, כל השאלות והשיחות שעולות כמו:

• ככה לא מתנהגים
• הצבת גבולות
• כניעה וויתור לרצונות של הילד
• ענישה
• ויכוחים על שיעורי בית
• חוצפה וחוסר הקשבה של הילד
• דאגות
• סכנות
• תסכולים
• ועוד..

הכל, אבל ההההכל (קחו נשימה טובה לבטן..)

הכל - מתחיל ונגמר בנו! (כן, כן, גם אני הורה)

שום דילמה, שום ויכוח, שום חוויה שלנו מול הילד

אינה קשורה לילד עצמו, למעט העובדה שהוא זה שנמצא שם כרגע

והוא זה שמשתקף לנו או משקף לנו את התודעה שלנו, את מי שאנחנו

את המחשבות שלנו, התסכולים שלנו, הדאגות שלנו והרשימה ארוכה...

הוא זה שנמצא שם כמראה וכמורה, המורה הכי טוב והכי מבורך עבורנו בזה הרגע, באלו החיים.

ואת המורים הטהורים האלו, המורים התמימים האלו

שלקחו על עצמם תפקיד כל-כך חשוב עבורנו,

המורים התמימים שעדיין לא הספיקו להתקלקל כמונו,

את המורים האלו - כל שנותר הוא לחבק ולעטוף באינסוף אהבה,

לשלוח להם אור וחמלה,

להוקיר ולהודות להם על ההזדמנות ללמוד ולהתפתח דרכם

ולבקש מהם סליחה על שהם נושאים בנטל וסובלים את השיעורים שעלינו ללמוד בחיים האלו.

אז לארבעת ילדיי המדהימים -

אני אוהב אתכם בכל ליבי, מודה לכם על כל רגע וכל הזדמנות

ומבקש סליחה על שאתם סובלים עבורי, בשביל כל שיעור נוסף

ומאחל לכם שתישארו טהורים ושלא אקלקל אתכם יותר מידי

כדי שנוכל לעצור את המעגל ושילדיכם לא יצטרכו להיות שוב בתפקיד המורים שלכם לחיים.